קץ הקיץ

בשמי הגליל, כך מוסרות הבשורות, נראות בשבועות האחרונים להקות של חסידות המבשרות על קץ הקיץ ומקדימות לעוף מכאן לאפריקה. המדוזות כנראה פסחו על ביקורן השנתי כאן אצלו במזרח התיכון. אולי אזהרת המסע לא פסחה עליהן. בימים הרוחות ערות ומחמרות בגלים בים, גבוהים הם מתנפצים בקצף רב. ובצהריים נשפכת דרך החלונות הפתוחים בריזה שאי אפשר לטעות בה, הסתיו כאן. בימים עוד השמש מלהטת ומוקדם בבוקר הטל מתנוצץ על אניצי הדשא בשדרה. על אף הסימנים לעונת המעבר הלחות כאן בעיר לוקחת את הזמן שלה. הקיץ נבלע כלא היה במלחמה.

מגפה ושמה בדידות

״הראיון של לואי סי.קיי אצל קונאן אוברייאן נעשה ויראלי לפני שנה. הוא הסביר למה הוא לא קונה לבנות שלו טלפונים סלולריים. "אתה צריך לרכוש את המיומנות לשבת ולא לעשות שום דבר, לא להעסיק את עצמך בכלום, ואת זה הסמארטפון לוקח ממך", אמר. "כי מתחת להכל יש ריקנות, את הריקנות התמידית הזאת, הידיעה שהכל לחינם ושאתה לבד. וכשאתה לא צופה בשום דבר, אתה לא עסוק בשום דבר, אתה לבד באוטו שלך, העצבות הזאת מתחילה להציף אותך. בערך 100 אחוז מהאנשים מסמסים בנהיגה. והם הורגים ככה אחד את השני. אבל אנשים מוכנים להרוג מישהו ולהרוס לעצמם את החיים כדי לא להיות לבד לשנייה. כי זה כל כך קשה".

לואי צודק. מחקר שנערך לאחרונה באוניברסיטת וירג'יניה הבהיר עד כמה אנחנו באמת שונאים להיות לבד עם המחשבות שלנו: אנחנו מעדיפים לקבל שוקים חשמליים מאשר להתמודד עם מה שקורה לנו בראש. במחקר נתנו למשתתפים לבלות בחדר לבד בין שש ל-15 דקות. רוב המשתתפים העדיפו לעשות בזמן הזה משהו, כל דבר, רק לא להישאר בחדר ללא מעש עם המחשבות שלהם – גם כשה"משהו" שהיה להם לעשות הוא לחשמל את עצמם. המשתתף הקיצוני ביותר חישמל את עצמו במהלך הניסוי לא פחות מ-190 פעמים.

הרבה שנים לפני הסמארטפונים ולפני לואי סי.קיי, אריך פרום כתב ש"חוסר הישע של האדם נוכח כוחות הטבע והחברה הופך את הקיום הנפרד שלו לבית אסורים קשה מנשוא. דעתו היתה נטרפת עליו אלמלא יכול היה להתיר את עצמו מהכלא הזה ולהתאחד בצורה כזו או אחרת עם בני אדם, עם העולם שמחוצה לו". (תרגום: א"ד שפיר)…….

להמשך הכתבה המאלפת של איילת רוזן במאקו

עידכון חופשה

לידיעת המתאמנים והמתאמנות בשיעורים היוגה במרכז ביכורי העיתים. המרכז יהיה סגור לרגל חופשה בין ה-14 ל-23 באוגוסט ולכן לא יתקיימו שיעורים.

 

 

בין גנדהי לגיטא

״מן הסתם מנקרת (בצדק) שאלה במוחם של הקוראים: אם הגיטא ממוקדת בהמלצתו של קרישנה להילחם ולהרוג, כיצד יכול היה גנדהי, הדובר הגדול של עקרון אי-האלימות, לראות בגיטא את הטקסט הנשגב בעולם ומורה הדרך לחיים? ובכן, הפרשנות של גנדהי היא כזאת: המלחמה המומלצת על-ידי קרישנה היא מלחמה בין הטוב לרע, מלחמה המתחוללת בלבו של האדם, ולא בשדה קרב אחר….״

יוחנן גרינשפון ״על כוח ואי אלימות – חייו ומשנתו של מהטמה גנדהי״, עמ׳ 113, הוצאה לאור: משרד הביטחון