בשנה הבאה עלינו

יוגה לקהילה במרכז ביכורי העיתים -  השנה השלישית:

השיעורים, בשיטת אשטנגה יוגה, מתקיימים בימי ראשון ב-19:00 ורביעי ב-19:30

מחיר שיעור בודד 25 שקל – ואין צורך להודיע מראש או להתחייב לאחר כך.

התרגול מתאים גם למתחילים גמורים.

יש חניה וגם מזרונים.

כתובת; מרכז ביכורי העיתים, רחוב הפטמן 6.

הכי מוזמנות ומוזמנים -

נילי

תהיות בשיא החום

 

1. מה הגליק בג׳ינס חדש במראה של בלה משימוש? אם המהוה והקרוע כה אופנתי ונחשק, איך זה שגם הוא הפך למשהו לקנות במקום לחרוש עליו במיטב שנותיך? אולי עדיף להשאיר אותו להצטנן בחלון הראווה. במקום להתלהב איתו.

2. הרעש הגובר הוא לא רק צימוד נאה כי אם גם מציאות מתמשכת. הווה שבו כפתור הווליום מסתובב עוד קצת למעלה. הסיבולת היא קהות חושים או עצבים חשופים. אנשים מדברים זה עם זה בצעקות אפילו כשהם סמוכים מאוד לאותו שולחן. הספיקרים מהמכוניות, הבום-בום-בום מהרמקולים והאזעקות של החולין. מה הפלא שהילדים לא מוסגלים לשחק בשקט. ברעש הגובר האוזנים נאטמות מבפנים. לא שומעים אף שמתאמצים להקשיב.

3. הוי כנרת שלי, ההיית?  ואיך זה שבחוף היחידי שאפשר לטבול במימי האגם הקדוש מבלי לשלם מס דרכים אין לא צל ולא פחי אשפה?

4. תלאות התייר המזדמן לפריפריה: רדיו נורמלי, בלי פרסומות, עם פס-קול מוסיקלי להתמוגג איתו. למה אין אחד כזה שאפשר לקלוט אותו מחוץ לתל-אביב? והפקקים, המחסומים, גדרות הביטחון, חומות ההפרדה, מחלפים שיא הקידמה ושילוט שיא החרפה. לאן שלא מביטים הנוף נחתך ומערער.  אין בשום מקום את הקרטיב העשוי מפירות סגולים בלבד של פלדמן.

5. זאת היישורת האחרונה?

קץ הקיץ

בשמי הגליל, כך מוסרות הבשורות, נראות בשבועות האחרונים להקות של חסידות המבשרות על קץ הקיץ ומקדימות לעוף מכאן לאפריקה. המדוזות כנראה פסחו על ביקורן השנתי כאן אצלו במזרח התיכון. אולי אזהרת המסע לא פסחה עליהן. בימים הרוחות ערות ומחמרות בגלים בים, גבוהים הם מתנפצים בקצף רב. ובצהריים נשפכת דרך החלונות הפתוחים בריזה שאי אפשר לטעות בה, הסתיו כאן. בימים עוד השמש מלהטת ומוקדם בבוקר הטל מתנוצץ על אניצי הדשא בשדרה. על אף הסימנים לעונת המעבר הלחות כאן בעיר לוקחת את הזמן שלה. הקיץ נבלע כלא היה במלחמה.

מגפה ושמה בדידות

״הראיון של לואי סי.קיי אצל קונאן אוברייאן נעשה ויראלי לפני שנה. הוא הסביר למה הוא לא קונה לבנות שלו טלפונים סלולריים. "אתה צריך לרכוש את המיומנות לשבת ולא לעשות שום דבר, לא להעסיק את עצמך בכלום, ואת זה הסמארטפון לוקח ממך", אמר. "כי מתחת להכל יש ריקנות, את הריקנות התמידית הזאת, הידיעה שהכל לחינם ושאתה לבד. וכשאתה לא צופה בשום דבר, אתה לא עסוק בשום דבר, אתה לבד באוטו שלך, העצבות הזאת מתחילה להציף אותך. בערך 100 אחוז מהאנשים מסמסים בנהיגה. והם הורגים ככה אחד את השני. אבל אנשים מוכנים להרוג מישהו ולהרוס לעצמם את החיים כדי לא להיות לבד לשנייה. כי זה כל כך קשה".

לואי צודק. מחקר שנערך לאחרונה באוניברסיטת וירג'יניה הבהיר עד כמה אנחנו באמת שונאים להיות לבד עם המחשבות שלנו: אנחנו מעדיפים לקבל שוקים חשמליים מאשר להתמודד עם מה שקורה לנו בראש. במחקר נתנו למשתתפים לבלות בחדר לבד בין שש ל-15 דקות. רוב המשתתפים העדיפו לעשות בזמן הזה משהו, כל דבר, רק לא להישאר בחדר ללא מעש עם המחשבות שלהם – גם כשה"משהו" שהיה להם לעשות הוא לחשמל את עצמם. המשתתף הקיצוני ביותר חישמל את עצמו במהלך הניסוי לא פחות מ-190 פעמים.

הרבה שנים לפני הסמארטפונים ולפני לואי סי.קיי, אריך פרום כתב ש"חוסר הישע של האדם נוכח כוחות הטבע והחברה הופך את הקיום הנפרד שלו לבית אסורים קשה מנשוא. דעתו היתה נטרפת עליו אלמלא יכול היה להתיר את עצמו מהכלא הזה ולהתאחד בצורה כזו או אחרת עם בני אדם, עם העולם שמחוצה לו". (תרגום: א"ד שפיר)…….

להמשך הכתבה המאלפת של איילת רוזן במאקו

עידכון חופשה

לידיעת המתאמנים והמתאמנות בשיעורים היוגה במרכז ביכורי העיתים. המרכז יהיה סגור לרגל חופשה בין ה-14 ל-23 באוגוסט ולכן לא יתקיימו שיעורים.