מתנה לחג

14-1979f״כמה את יפה״, טס וצילם בשמי הארץ אסף סולומון, הוצאת סטימצקי, לא ממוספר

הצלם אסף סולומון הוא מקיבוץ כפר הנשיא שגליל העליון, כך שאפשר אולי לומר שאנחנו מאותו הכפר, מעצם היותנו בני קיבוצים שכנים. הכרנו בנעורינו וסולומון, באורח פרוזאי למדי אף הציל פעם את חיי אך לא שמרנו על קשר בחלוף השנים. גיסי, אלי גלילי, שהיה רועה עגורים לפרנסתו, הוא שאחראי לתמונת הכריכה של ספר התצלומים ״כמה את יפה״ ובה נפרש ממבט עילי מסדר האכלה של עגורים – אשר נועד למנוע מהם לנקר בשדות התירס והבוטנים שליד אגמון החולה – כשהוא מאורגן ביצירתיות משובבת בצורת מגן דוד.

את ״כמה את יפה', שיר הלל לא מתנצל לארץ ישראל, צילם סולומון ממצנח רחיפה במשך שנים רבות, בדרך כלל בשבתות. נקודת ההתבוננות, מעל ומעבר למה שרובינו בני התמותה זוכים לראות, מומסגרת בפורמטים מלבנים שמרכיביה מסודרים בקפידה מורגשת במבנים סימטרים שנוסכים פליאה שלווה, כמו היו גלויות ממלאכים. ישנן תמונות המתעדות קטיף כותנה ואפונה וקציר חיטה בשדות העמקים, שכמו משוחחות עם ציורים מספרי ילדים ישנים. מאחרות נשקף הטבע בשלל קומפוזיציות שבהן הצורות, הצבעים והמרקמים של דיונות, גבישי מלח ושלגים מהדהדות אסתתיקת הוד קדומים תנכ״ית.

 

לא ליד הילדים

Did you take any psychedelics? You kind of have to, right?

Well, it’s pretty psychedelic to begin with. But, yeah, I’m not new to the idea of mushrooms. I don’t really like chemical things, really. Timothy Leary was a friend of mine, so that acid was nice and pure, but I’m not really looking for chemicals, and I don’t like to feel speedy. But I’ve done Ayahuasca and I’ve done mushrooms and things like that. But I like those drugs in the outdoors—I’m not a city-tripper. My attitude about marijuana or anything is, “Don’t be stoned if you have to pretend you’re not,” so I’d never do drugs if I was taking care of my kids. I like doing it in the Grand Canyon, or in the woods. You want to be prepared and not have responsibilities. It does remind you of your space in the universe—your place in the universe—and reframe things for you. I think you can have some very profound experiences.

סוזן סרנדון לדיילי-ביסט על סמים, דיויד בואי ווודי אלן…

 

 

בשנה הבאה עלינו

יוגה לקהילה במרכז ביכורי העיתים -  השנה השלישית:

השיעורים, בשיטת אשטנגה יוגה, מתקיימים בימי ראשון ב-19:00 ורביעי ב-19:30

מחיר שיעור בודד 25 שקל – ואין צורך להודיע מראש או להתחייב לאחר כך.

התרגול מתאים גם למתחילים גמורים.

יש חניה וגם מזרונים.

כתובת; מרכז ביכורי העיתים, רחוב הפטמן 6.

הכי מוזמנות ומוזמנים -

נילי

תהיות בשיא החום

 

1. מה הגליק בג׳ינס חדש במראה של בלה משימוש? אם המהוה והקרוע כה אופנתי ונחשק, איך זה שגם הוא הפך למשהו לקנות במקום לחרוש עליו במיטב שנותיך? אולי עדיף להשאיר אותו להצטנן בחלון הראווה. במקום להתלהב איתו.

2. הרעש הגובר הוא לא רק צימוד נאה כי אם גם מציאות מתמשכת. הווה שבו כפתור הווליום מסתובב עוד קצת למעלה. הסיבולת היא קהות חושים או עצבים חשופים. אנשים מדברים זה עם זה בצעקות אפילו כשהם סמוכים מאוד לאותו שולחן. הספיקרים מהמכוניות, הבום-בום-בום מהרמקולים והאזעקות של החולין. מה הפלא שהילדים לא מוסגלים לשחק בשקט. ברעש הגובר האוזנים נאטמות מבפנים. לא שומעים אף שמתאמצים להקשיב.

3. הוי כנרת שלי, ההיית?  ואיך זה שבחוף היחידי שאפשר לטבול במימי האגם הקדוש מבלי לשלם מס דרכים אין לא צל ולא פחי אשפה?

4. תלאות התייר המזדמן לפריפריה: רדיו נורמלי, בלי פרסומות, עם פס-קול מוסיקלי להתמוגג איתו. למה אין אחד כזה שאפשר לקלוט אותו מחוץ לתל-אביב? והפקקים, המחסומים, גדרות הביטחון, חומות ההפרדה, מחלפים שיא הקידמה ושילוט שיא החרפה. לאן שלא מביטים הנוף נחתך ומערער.  אין בשום מקום את הקרטיב העשוי מפירות סגולים בלבד של פלדמן.

5. זאת היישורת האחרונה?